במרץ 1997 נכנסנו, זוג צעיר עוד רגע בני 30, לחדר של העו"סית בפנימייה.

נרגשים ולחוצים, מחזיקים ידיים, רגע לפני מסתכלים אחד על השני במבט של 'השתגענו?'  ואז לחצנו על הידית וראינו אותה. נערה צעירה, שיער אסוף מתוח על העורף ו-10 צמות קטנטנות מהודקות נופלות לה על העיניים העצובות. מסתירות, שלא נראה.

זהו סיפור על נערה שחיפשה בית, על משפחה שחיפשה משמעות ומצאה הרבה יותר מזה. סיפור על ציפיות, משברים, נחישות ועוצמה.